פסק-דין בתיק עב"ל 21214-10-10

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (סגנית הנשיא, כתוארה דאז, אורלי סלע ונציגות הציבור גב' שור וגב' ברץ; בל 3038-07) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בליקוי שמיעה וטנטון כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח  לאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

            להלן עיקר העובדות והשתלשלות ההליכים עד כה :

2.         המערער, יליד 1944, עובד בתעשיה האווירית כ-30 שנה בתפקיד מהנדס ענף מכונות. לגרסת המערער, ביום 27.1.04, כאשר היה במשרדו, הוא חש ברעידות ורעש שמקורם במתקן להרעדת מקרנים מהקומה שמתחתיו. המתקן עובד משעה 12:30 עד 17:45 ועוצמתו בזמן הפעלתו עומדת על 75 דציבל. באותו ערב כשהיה בביתו החל לחוש צלצולים בראשו שלא פסקו, ופנה לטיפול רפואי. המערער אובחן כסובל מטנטון, זאת כאשר היה חשוף לרעש באופן חד-פעמי. תביעתו לתשלום דמי פגיעה נדחתה בהודעת פקיד התביעות מיום 29.7.04, מהטעם כי לא הוכח שנגרם לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה ביום 27.1.04. מכאן תביעתו הראשונה לבית הדין האזורי (בתיק בל 7036/04).

3.         בית הדין האזורי מינה את פרופ' אופיר כמומחה-יועץ רפואי מטעמו בשאלת הקשר הסיבתי (להלן גם המומחה). בחוות דעתו קבע המומחה ש"אין זה סביר כי הטנטון ממנו סובל התובע נגרם עקב תנאי עבודתו", ותלונות המערער לא קשורות לאירוע המתואר, ונימק כי חשיפה לרעש בעוצמה של 75 דציבל ורעידות במשך חמש ורבע שעות אינם יכולים להיות סיבה אפשרית לטנטון וליקוי שמיעה. לדבריו, תבנית עקום השמיעה וחומרת הליקוי בשמיעה של המערער מתאימים לממוצע הצפוי בגילו, והתבנית אינה אופיינית לאירוע חד פעמי של חשיפה לרעש. כן ציין כי ליקוי שמיעה מרעש אינו מחמיר עם הזמן.

            בית הדין האזורי הפנה אל המומחה שאלות הבהרה על חוות דעתו, בהן התבקש בין היתר להתייחס לאפקט המתווסף של הרעידות. בתשובותיו כתב המומחה כי הרעידות והרעש הם בתדרים שונים לחלוטין, והמידע בנושא של השפעת הרעידות על האוזן, והיחס המצטבר של השפעה בו זמנית של רעש מנזק ורעש מרעידות דל מאוד בספרות הרפואית. המומחה הדגיש כי רעש של 75 דציבל אינו מוגדר כרעש מזיק, ולא ידוע הרבה בספרות בנושא של אפקט מצטבר של רעש לא מזיק עם רעידות. כן ציין כי מקובל לחשוב כי ליקוי מרעש אינו מחמיר לאחר תום החשיפה לרעש.

4.         ביום 17.8.06 ניתן פסק דין בתביעה הראשונה, בו אימץ בית הדין האזורי את קביעותיו של המומחה ודחה את התביעה.

            המערער הגיש ערעור על פסק הדין לבית דין זה (עב"ל 781/06), וביום 15.2.07 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה התיק יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שיפנה למומחה שאלת הבהרה בה יתבקש להתייחס עניינית למכלול המאמרים שתצרף ב"כ המערער אשר לא עמדו בפני המומחה ולטענתה קושרים בין רעד ורעש מזיק להופעת טנטון וירידה בשמיעה למרות שמדובר באירוע חד פעמי. הוסכם כי המומחה ישיב לאורם במדויק האם יש מקום לשינוי בחוות דעתו.

5.         בית הדין האזורי הפנה למומחה את המאמרים וביקש את התייחסותו. ואלה עיקרי תשובתו של המומחה:

א.  המידע הקיים על קשר אפשרי בין חשיפה לרעש מזיק ורעידות, שנאסף ממעקב אחרי טרקטוריסטים, מנסרי עצים וכורים אשר חשופים לעוצמות רעש גבוהות לפרקי זמן ארוכים, אינו רלוונטי למקרה הנדון.

ב.   ליקוי שמיעה מחשיפה חד פעמית לרעש נותר קבוע או יכול להשתפר, אבל לא צפוי להידרדר, כפי שקרה למערער על פי המסמכים הרפואיים.

ג.   חשיפה לרעש בעוצמה של 60 דציבל, ממושכת ככל שתהיה, אינה גורמת לליקוי שמיעה וטנטון. גם רעש בעוצמה של 75 דציבל אינו נחשב לרעש מזיק.

ד.   המידע בנושא של השפעת רעידות על האוזן והיחס המצטבר של השפעה של נזק מרעש ומרעידות דל מאוד בספרות הרפואית. מהמידע המופיע בנושא בספרות המקצועית עולה כי אכן קיימת אפשרות של החמרת ליקוי שמיעה מרעש בעת חשיפה בו-זמנית לרעידות, אך הקשר קלוש ולא הוכח מעל לכל ספק. הדבר נכון שבעתיים לגבי האירוע הנדון כאן של חשיפה קצרה לרעש לא מזיק.

ה.  המומחה מתייחס ספציפית לאמור בחלק מהמאמרים שהועברו אליו ולמסקנות המופיעות שם.

לסיכום חוות דעתו, כותב המומחה כך:

"לסיכום, מכל האמור לעיל עולה כי המידע בנושא היחס המצטבר של השפעה בו זמנית של רעש ורעידות על ליקוי השמיעה דל מאוד בספרות הרפואית. מספר העבודות שבהם נבדקו בני אדם ולא חזירי ים קטן מאוד, הקשר שנמצא קלוש ורחוק מהוכחה, אפילו חלקית. הדבר נכון שבעתיים לגבי האירוע הנדון כאן של חשיפה קצרה לעוצמת רעש לא מזיקה. נדמה לי כי ב"כ התובע לא הרים את נטל ההוכחה".

6.         ביום 1.8.07 ניתן פסק דין שדוחה את התביעה, לאור מסקנות המומחה בחוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה, אשר היו חד משמעיות ומנומקות. המערער הגיש ערעור לבית דין זה על פסק הדין (עב"ל 596/07) וביום 27.12.07 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה התיק יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שימנה מומחה רפואי נוסף לבחינת שאלת הקשר הסיבתי, זאת לאחר סיום ההליכים בעניין הגשת ראיות נוספות. בהסכמת הצדדים צוין, כי ב"כ המערער מבקשת להביא ראיות נוספות בעניין עוצמת הרעש אליו נחשף המערער ולבחון את הקביעה העובדתית בעניין, ונושא הגשת הראיות הנוספות יישאר להחלטת בית הדין האזורי.

7.         לאחר שהוחזר התיק לבית הדין האזורי, הגישה ב"כ המערער בקשה לבחינה מחדש של קביעה עובדתית, בה נטען כי המדידה של 75 דציבל לא היתה מדויקת. לאחר שהתנהל הליך הוכחות הסכימו הצדדים כי לרשימת העובדות כפי שנקבעה תתווספנה, העובדות הבאות:

"א. ביום 3.3.04 בוצעה בדיקה אשר העלתה שהרעש עמד על 75 דציבל.